ג'ורג'יה סולרי סוף סוף שבר את השתיקה לאחר הכאוס שנוצר מסביב סוף הקשר עם דמיאנו דוד והסרטון המפורסם בו הזמרת מנשקת את הדוגמנית מרטינה טאגלינטי. הסרטון הסתובב ברשת תוך דקות ספורות, ויצר בלבול גדול ברשתות החברתיות בין אלה שחשבו שמדובר בבגידה, אלה שחשבו שמערכת היחסים ביניהם פתוחה ואלה שבמקום זאת חשבו - כפי שאושר מאוחר יותר גם - שהשניים נפרדו לְמַעלָה. זמן קצר לאחר מכן, דמיאנו התערב והסביר ברשתות החברתיות שהוא וג'ורג'יה נפרדו כמה ימים לפני כן וכי הוא מצטער על כך שהסרטון יצא ברגע כה חשוב עבור האקסית. איך יכול להיות? מה קרה? ובכן, כשהפצצה התפוצצה, ג'ורג'יה הייתה בהצגתה קולקציית יופי חדשה בשיתוף מולאק, רגע שהיה צריך להיות מוקדש לה ולפרויקטים שלה ולא לרכילות שמעורבת בה. למעשה, מיד לאחר ההתנצלות של דמיאנו, החליט הפעיל להפסיק לעקוב אחריו באינסטגרם כל חברי הלהקה והדוגמנית מרטינה טאגלינטי, גיבורת הסרטון בדיסקו. אולם כעת, ג'ורג'יה החליטה להסביר את הסיבות לתגובתה בהתפרצות חברתית ארוכה.
קרא גם> ג'ורג'יה סולרי, התגובה לנשיקה של דמיאנו היא דרסטית: האם אנחנו בטוחים שהסיפור שלהם באמת נגמר?
סיפור ג'ורג'יה ודמיאנו: "לא הייתה לנו מערכת יחסים מונוגמית"
הנה מה שהוא כתב לפני כמה דקות:
אני מוצאת שהיכולת לחוות את המיניות של האדם בצורה חופשית, בהסכמה ושלמה היא יפה ומעשירה עבור עצמך ועבור כל האנשים אשר, בדרכים שונות, מתייחסים אלינו.
אני לא רואה בבלעדיות ערך, להיפך הכלילות היא) ולכן היחסים ביני לבין דמיאנו היו, בהסכמה הדדית ובאופן הסכמה מוחלט, לא מונוגמי.
אני מבין שאולי קשה להבין את זה לחלק, אבל העובדה שהייתה כל סוג של אינטראקציה עם אנשים אחרים היא לא ליבת הנושא.
זה לא היה קודם, עבור שנינו, אני לא מבין איך זה יכול להיות עכשיו.
עם זאת, כדי להגן על עצמנו ברגע העדין הזה המורכב משינויים עצומים, ביקשתי במפורש לקבל קצת שיקול דעת בחיינו הציבוריים, לפחות עד היום שבו (כדי להימנע ממאמרים על מאמרים של הנחות ורמזים) הודענו שאנחנו לא עוד זוג, מה שהיה צריך לקרות היום.
זה לא הלך ככה, והבעיה נובעת מכך. אבל עד כמה שאני כועס, פגוע ומאוכזב, אני לא יכול שלא להתחשב בטבע האנושי שלנו, המורכב מניסוי וטעייה.
האם הוא יכול היה להתחמק מדמיאנו?
כנראה שכן. איך יכולתי להימנע מטעויות אחרות במהלך 6 השנים היפות האלה ביחד.
אנחנו אנושיים, שבירים, פגיעים.
אנחנו עושים טעויות, מועדים, נופלים ושוב קמים. מערכות היחסים שלנו הן יקומים אינסופיים ומורכבים, ושפטו אותם
מבחוץ זה בלתי אפשרי.
אני מצטער לראות איך עבור רבים זה במקום קל ומהיר להפליא, כשאנשים באור הזרקורים חיים את זה.
אנחנו לא קריקטורות, אלא בשר ודם, רגשות ופחדים.
אנחנו סובלים וצוחקים כמו כל אחד אחר. אני רק מבקש מכם לכבד אותנו כאנשים ולאהבה הזו שהייתה מאוד חזקה, עזה ועמוקה.
ג'ורג'יה
פוסטוס על
