אנו מניחים כי מדובר בקרב מפסיד. אבוד כי אני "קטן" מכדי לדון בזה, כי חלש מכדי להיכנס לעולם המעניין של ההשפעות הווירטואליות, כי הקרקס התחיל ואין דרך חזרה.
במשך השבוע דנו בנושאים של קיימות ופיתוח של כדורגל עילית עם היגיונים שנראים מתנגשים כמו נקודות מבט תאגידיות וההשפעה החברתית והתרבותית של הספורט.
ניגוד אינטרסים לכאורה מכיוון שקיימו נישואים בתקופות שונות ועם גיבורים שונים אך משהו שבר איזון שיכול לספק את כולם.
קבוצות שהופכות למועדונים, מועדונים שבנויים כחברות, חברות שמחפשות רווח.
המאוורר שמחליף אותו הצופה, הצופה שהופך למאוורר, המעריץ שהופך לעוקב.
התפתחות עולמית בו-זמנית, אותה דרך שנסעה שהפכה לזרם. הראשונים שרודפים אחרי האחרונים, החברות שרוצות להתאים את התוכן לשוק.
ספורט שהופך לשוק.
וכשהספורט הופך לכזה, שבו החוקים נכתבים על ידי מעטים, הניצחון מעבר לשדה מגיע לפני המגרש עצמו.
לפני זמן מה דיברתי על האוהד, המרוסק מהמציאות הופך להיות גלובלי ווירטואלי, תהליך ששינה את הצריכה והצרכים, וכולל גם את אחד המרכיבים המייחדים את הציוויליזציה האירופית, כדורגל. השלבים רוצים להיות מוחלפים על ידי המסך, ההתאמה על ידי הדגשים, הקבוצה על ידי היחיד.
עד כאן עסקינן בתפיסה של מסייה דה לה פאליס.
אבל עכשיו אני רוצה להבין אם יש ברירה. אם אתה יכול לנטרל תופעה או פשוט לצפות בה חולף.
אם נוכל לצאת מהסוציולוגיה הפשוטה כבסיס לבחירותיהם של המעטים.
כי אם נתמקד רק בניתוח הנוכחי, אז סגסוגת העל היא הכרחית, האצטדיונים יכולים להמשיך להיות ריקים, המערכת תהיה בת קיימא אם רק המוצר ישתנה לצרכי המשתמש.
משתמש ששובר את החבילות מול אודינזה-רג'ינה ורוצה לראות רק כמה פעולות מרהיבות של ריאל-פ.ס.ז 'עם גלוב-טרוטרים על המגרש.
אבל כדורגל הוא לא סתם מוצר.
זהו מוצר שהוכיח שהוא מוצלח במהותו, בצורתו, אשר לאורך זמן נזקקה להתאמות קטנות אך לא לשינויים מהותיים.
כאילו, תמיד אהבו אותו בפשטותו והאפקטיביות הזו היא הסוד שלו.
כדורגל כספורט, על 17 החוקים שלו לשירותו של אף אחד חוץ מעצמו בלבד.
האחרים שנישאים לו ולא אותו שצריך למכור את עצמו.
הסידן המתואר כמוצר מתחיל לווסת את תוכנו למי שלא עוקב אחריו או עוקב אחריו באופן חלקי בלבד.
הכדורגל כתכנים מופחת, ייחודי, והוחלט על ידי הבמאי.
אבל לא מאוד פוטנציאלי.
כי מחר היא תצטרך לרדוף אחרי כלים חדשים, אופנות חדשות, אופקים טכנולוגיים חדשים, המתאר את עצמו למוצרים זמניים כמו סדרת טלוויזיה.
אז למה שלא נשאל את עצמנו אם אנחנו אוהבים את המסלול הזה או לא, אם הוא זה שאנו רוצים לעקוב אחריו ולנווט או לנסות לשנות. אי אפשר להפוך את זה ואפילו לא יהיה נכון, אבל אפשר לעצור את ההגזמות ולמצוא את הדרך החציונית המבטיחה את העתיד.
זה המכיל את העלויות תוך הבטחת גלובליות, זה שעוצר את ייפוי הכוח ונותן יוקרה לשטחים, זה שאין לו צבעים אבל מזהה את עצמו בצבעים, מעמיד את הפרט לשירות הקבוצה וכי הופך את מה שלפניו לחשיב ולא מה שכתוב מאחוריו.
אני יודע שכבר הפסדתי, אני יודע שזה לא קרב להילחם, אבל אם זה יקרה, לפחות כל אחד מאיתנו יידע שעשינו את זה בכבוד.
סעיף אין דרך חזרה בא ספורט נולד.
