חברה שמפקפקת בכל דבר מלבד עצמה נידונה להיכשל

מטיל ספק בהכל. זו יכולה להיות הביטוי המאפיין את הזמנים שבהם אנו חיים. זמנים שבהם כוחו של הרפרנט כאילו מתמוסס לפוסט-אמת רלטיביסטי.

זה לא חדש. דקארט סידר את הספק עם שלו "אני חושב משמע אני קיים". לפני זמן רב פילוסופים סקפטיים אימצו את הספק ומאוחר יותר ניטשה עצמו אמר זאת "כל אמונה היא כלא".

ככלי בחיפוש אחר האמת, ספק מועיל מאוד. אבל אולי אנחנו מיישמים את זה לא נכון. אולי הספק יוצא מכלל שליטה. אולי מעשה הספק - חצי מיושם - יוצר יותר בעיות ממה שהוא פותר בחיינו ובחברה שלנו.

הקרבת חכמה על מזבח השכל

"החברה שלנו מקדמת אינטליגנציה ולא חוכמה וחוגגת את ההיבטים היותר שטחיים, עוינים וחסרי תועלת של האינטליגנציה הזו", כותב המאסטר הבודהיסטי הטיבטי Sogyal Rinpoche. "הפכנו להיות כל כך 'מעודנים' ונוירוטיים באופן שקרי, עד שאנחנו לוקחים את הספק שלנו לאמת, ולכן הספק, שהוא לא יותר מניסיון נואש של האגו להגן על עצמו מפני חוכמה, נשאר אלוהות כאובייקטיבי ופרי של אותנטי. ידע".

"החינוך העכשווי מדרבן אותנו בהאדרת הספק ולמעשה יצר את מה שכמעט אפשר לכנות דת או תיאולוגיה של ספק, שבה כדי להיחשב אינטליגנטי יש להראות שמפקפקים בכל דבר, תמיד מציינים מה לא בסדר וממעטים לשאול. מה נכון, להשמיץ בציניות אידיאלים בירושה ובאופן כללי, כל מה שנעשה מתוך רצון טוב פשוט".

לפי Sogyal Rinpoche, סוג זה של ספק הוא הרסני כי הוא בסופו של דבר "תלות סטרילית בסתירה שמונעת מאיתנו שוב ושוב כל פתיחות אמיתית לכל אמת רחבה ואצילית יותר". בפועל, ספק למען הספק, מכיוון שאנו חושבים שזה סימן לאינטליגנציה, יכול פשוט לצלול אותנו לתוך הכאוס הנפשי המוחלט ביותר, ולהשאיר אותנו בציפורניים של רלטיביזם בור שאינו מאפשר לנו להתקדם, אך לעיתים קרובות. גורם לנו לסגת.

ספק אצילי כרוך בשאלת עצמנו

אנחנו חברה שמשבחת את הספק אבל לא מסוגלת לפקפק בעצמה ולפקפק בעצמה. מטילים ספק בכל דבר מבחוץ, מבלי להסתכל פנימה, בסופו של דבר אנחנו מסתבכים בהתניות חברתיות שבסופו של דבר מכתיבות את דרך ה"אמת". דרך זו, לעומת זאת, אינה מובילה לחוכמה.

בפועל, אנו מפקפקים בכל דבר חיצוני. אנחנו מפקפקים בכך שכדור הארץ עגול, בקיומו של וירוס, בסטטיסטיקה, במה שאומרים דמויות הכוח, במה כותבים העיתונים, במה שאומרים רופאים וחוקרי געש... וזה בסדר. להטיל ספק בדברים ולא לקחת אותם כמובן מאליו זה חשוב.

אבל עלינו גם לפקפק בעצמנו, לפקפק בעצמנו. עלינו להטיל ספק בתהליך החשיבה שמוביל אותנו להסיק מסקנות מסוימות ולא אחרות. מעל לכל, עלינו להטיל ספק בציפיות שלנו במהלך התהליך הזה. האמונות והסטריאוטיפים הבסיסיים שבסופו של דבר דוחפים אותנו לכיוון שאולי לא המתאים ביותר.

בניגוד לספק הניהיליסטי, סוגיאל רינפוצ'ה מציע "ספק אצילי". "במקום לפקפק בדברים, למה לא לפקפק בעצמנו: הבורות שלנו, ההנחה שלנו שכבר הבנו הכל, האחיזה והבריחה שלנו, התשוקה שלנו להסברים כביכול של המציאות שהם חסרי כל החוכמה הזו" , מציע.

"סוג כזה של ספק אצילי מעורר אותנו, נותן לנו השראה, בוחן אותנו, הופך אותנו ליותר ויותר אותנטיים, מחזק אותנו ומושך אותנו עוד יותר פנימה", כותב Sogyal Rinpoche.

ברור שהדרך לאימוץ הספק שמוביל לחוכמה רצופה מכשולים בימינו: חוסר זמן, פיזור, ריבוי גירויים שמונעים מאיתנו להתמקד בשאלות ותשאול, כמו גם עומס מידע. כולם מחסומים שמונעים מאיתנו לחפש תשובות בתוכנו.

Sogyal Rinpoche מציע דרך אחרת: "אנחנו לא לוקחים ספקות ברצינות רבה מדי ונותנים להם לגדול בצורה לא פרופורציונלית; בואו לא נראה אותם רק בשחור-לבן או נגיב אליהם בקנאות. מה שעלינו ללמוד הוא לשנות בהדרגה את תפיסת הספק הנלהבת והתרבותית שלנו לזו שהיא יותר חופשית, מהנה ומלאת חמלה. המשמעות היא שעלינו לתת זמן לספקות, ולתת לעצמנו זמן למצוא תשובות שאינן רק אינטלקטואליות, אלא חיות, אמיתיות, אותנטיות ומבצעיות.

"ספקות אינם יכולים לפתור את עצמם באופן מיידי, אבל בסבלנות נוכל ליצור בתוכנו מרחב שבו ניתן לבחון ספקות בזהירות ובאובייקטיביות, לחשוף, להמיס ולרפא. מה שחסר לנו, במיוחד בתרבות שלנו, הוא הסביבה הנפשית הנכונה, מרווחת וחפה מהסחות דעת, שבה לאינטואיציות יכולה להיות הזדמנות להתבגר לאט".

סוגיאל רינפוצ'ה לא אומר לנו לא להטיל ספק בעולם. לדבריו, הוא העז להטיל ספק בכך ללא סטריאוטיפים והתניות כדי להגיע לתשובה כנה ואותנטית באמת. זה אומר לנו שהשאלה הזו חייבת להתרחב גם לתהליך החשיבה שלנו, לסיבות לפקפוק ובעיקר למסקנות.

בלי הגישה הזו, ההנאה שבחשיבה אובדת. תשאול, ספק וחשד מייצרים הנאה בתחושה שבאמצעות מעשה זה הופכים להיות יותר ויותר חופשיים ואוטונומיים. בספק אנחנו הופכים לאדונים בחיינו ומסוגלים להחליט מי אנחנו, לאן אנחנו הולכים ולמה. עם זאת, אם לא נרשה לעצמנו לפקפק בעצמנו ופשוט ליישר קו עם התשובות שמספק הצד השני של החברה המתנגדים, אנו מוותרים על החוכמה כדי לצלול לתוך הכאוס של הספקות הסטריליים. אנחנו עוזבים עדר אחד כדי להצטרף לאחר. וזו לא אינטליגנציה או חוכמה.

מקור:

Rimpoché, S. (2015) ספר החיים והמוות הטיבטי. ברצלונה: Ediciones Urano.

הכניסה חברה שמפקפקת בכל דבר מלבד עצמה נידונה להיכשל פורסם לראשונה בשנת פינת הפסיכולוגיה.