אהבה, כשהיא בריאה, לא כואבת. חיבה חיונית בכל תהליך הורות. אהבה גורמת לילדים להרגיש אהובים ומוגנים, ולכן היא האדמה בה פורחים הערכה עצמית בריאה וביטחון עצמי חסין כדורים. עם זאת, יש המפרשים זאת כחולשה, ואחרים מבלבלים זאת עם מתירנות.
מתירנות מולידה ילדים מפונקים
למרבה הצער, יש עדיין מי שמאמין שחיבוקים יתר על המידה, גילוי חיבה או תשומת לב לתלונותיהם יהפכו אותם ל עריצים קטנים. זו הסיבה שהם מיישמים חינוך ספרטני מוקדם ככל האפשר. הם ממליצים לעשות "תנו להם לבכות כדי שיוכלו להירגע בעצמם" או "אל תנחם אותם כדי שיהיו חזקים". הם חושבים שהאהבה מתקלקלת.
רבות מהאמונות הפופולריות הללו מגיעות מהדור הישן יותר ועושות את הטעות בלבלבל בין גילויי אהבה לבין מתירנות ורחמנות. אבל לאהוב אין פירושו לאפשר הכל. בדיוק כמו שקובעים חוקים ואכיפתם לא אומר שאתה לא אוהב.
מתירנות היא האדמה שבה ילדים גסים שולטים בהוריהם, ילדים צעירים שמתקשים כל כך לעקוב אחר הכללים עד שבסופו של דבר הם נתקלים בבעיות ביחסים בין אישיים ובחיים, ולרוב מאמצים גישה אגוצנטרית, אנוכית ואפילו נרקיסיסטית.
מתירנות מורכבת בהיעדר גבולות. הורים מתירנים לא קובעים כללים או אוכפים אותם. כשהורים לא נותנים חוקים בבית, הם מצדיקים את חוסר הכבוד לילדיהם או נותנים לטיפשות ולהתקפי הזעם שלהם לעבור כי הם חושבים "הם חפצי ילדים" או את זה "כשהם יגדלו הם ילמדו", הם בעד איחוד של התנהגות בלתי הולמת.
כתוצאה מכך, הורים אלו אינם מפתחים סמכות מספקת על ילדיהם. יש סיכוי טוב שהילדים האלה יהפכו לגסים, מתריסים וקשים לסבול. סמכות, יש להבהיר, אינה מושגת באמצעות ענישה, צעקות, אלימות מילולית או התעללות. סמכות אמיתית אינה מבוססת על פחד אלא על כבוד.
לאב יש סמכות על ילדיו כאשר הוא צובר יוקרה בעיניהם. כשהיא הופכת להתייחסות חיובית. כאשר זה מקור לאהבה וביטחון. כדי שהילד יכבד את דבריו, ישים לב להתנהגותו ויפעל לפי כללי הדו-קיום.
הצורך להציב גבולות ולקבוע כללים ברורים כדי לא לפנק ילדים
כולנו יודעים שילדים תובעניים. הם דורשים תשומת לב, רוצים הכרה ומאתגרים את הגבולות שמציבים מבוגרים. זה נורמלי לחלוטין. אבל בכל המקרים האלה, החיבה ממשיכה להיות הכלי המרכזי.
ילדים, במיוחד בשנים הראשונות לחייהם, צריכים לפתח מערכת יחסים בטוחה עם הוריהם כדי ליצור קשר מוצק שילווה אותם לאורך כל חייהם. הבסיס של ההתקשרות הזו הוא להיות זמין מבחינה רגשית, כך שכאשר ילד בוכה, צריך לטפל בו, וכאשר הוא מבקש משהו, צריך לענות לו.
אם לא נשים לב לבכי ולא נענה לבקשותיו, התינוק ינסה למשוך את תשומת ליבנו באלף דרכים שונות. יכול להיות שהוא מתנהג בצורה לא נכונה כי הוא מבין שזו הדרך היחידה למשוך את תשומת הלב של הוריו. מסיבה זו, גם ה הזנחה רגשית זה לעתים קרובות בשורש של גסות ילדות והתנהגויות שליליות.
בדומה לכך, ישנם הורים שכדי לחסוך זמן ולהימנע מדמעות או התקפי זעם, בוחרים ב"דרך הקלה": כניעה. במקרים אלו, ילדים מבינים במהירות שאין כללים כי הם יכולים למתוח את הגבולות עד כמה שהם רוצים באמצעות כעס או דמעות. אם זה קורה, חשוב לזכור ש"הדרך המהירה ביותר החוצה" היא לא תמיד הטובה ביותר, במיוחד בטווח הארוך.
להיפך, ילדים זקוקים לכללים וגבולות ברורים שיעזרו להם למצוא את דרכם בעולם ולהפוך לעוגנים בטוחים להתפתחותם. כללים אלה צריכים להיות מעטים והגיוניים, אך בלתי מעורערים. למעשה, הם רגילים ללמד את הקטנים שלא תמיד הם יצליחו להשיג את מבוקשם ושצריך לכבד את זכויות הזולת. הם גם שומרים עליהם, כמו גם משמיעים אותם ומלמדים אותם להתמודד עם רגשות לא נעימים.
בדרך זו הורים יחנכו את ילדיהם סובלנות לתסכול, כדי שמחר אותם ילדים הם לא בני נוער מרדנים או ילדים מפונקים, אלא אנשים בוגרים, עמידים ובטוחים בעצמם.
במובן זה, מחקר שנערך באוניברסיטת רוצ'סטר עם ילדי כיתות א' ו-ב' הראה שהצבת גבולות אינה משפיעה על המוטיבציה הפנימית או משפיעה על ההנאה, אפילו במשימות יצירתיות, כל עוד הן אינפורמטיביות במהותן.
משמעות הדבר היא שילדינו זקוקים להרגלים עקביים ולהיקשרות איתנה ובונה. הם צריכים מרחב שבו הם מרגישים בטוחים כדי לגלות את העולם איתנו. אהבה חכמה מכירה בהצלחותיו של הילד, אך גם מציבה גבולות ומשתמשת במשמעת חיובית לתיקון טעויות.
בדרך זו ניתן לחנך אדם בטוח יותר בעצמו, עם פחות תסכול והערכה עצמית גבוהה יותר. אדם שמרגיש אהוב ומכובד, אך גם מודע לכך שצריך לכבד אחרים. אהבה המוצעת מהלב, בחוכמה וללא תנאים לעולם לא תקלקל ילד.
מקור:
קסטנר, ר. Al. (1984) הצבת מגבלות על התנהגות ילדים: ההשפעות הדיפרנציאליות של שליטה לעומת. סגנונות מידע על מוטיבציה פנימית ויצירתיות. כתב העת לאישיות; 52 (3): 233–248.
הכניסה היעדר כללים ברורים, לא אהבה, מייצר ילדים מפונקים פורסם לראשונה בשנת פינת הפסיכולוגיה.
