ג'רי קאלה וגווידו נצ'לי, כינוי הדוגוי, הוא שילוב מושלם של הקולנוע האיטלקי של שנות ה 80. מחופשת חג המולד לספור די מארה ועד לסרט האחרון ויטה סמרלדה, בשנת 2006 לפני שהשחקן במילאנו נפטר.
ג'רי קאלה רצה לזכור אותו באחד מהפוסטים שלו בפייסבוק במהלך ההסגר, שנלקח מספרו "אונה ויטה דה ליבידין", בו הוא זוכר את חברו במהלך צילומי הסרט "פרופ 'ואקנזה".
אתה מוכן? ביום שלישי ושישי, כרגיל, אני נותן לכם פרק מספרי # unavitadalibidine 13 Monopoli ...
פורסם על ידי ג'רי קאלה su יום שישי 24 באפריל 2020
בקאסט שילבתי את חברי, קודם כל ידידי זמפטי, גואידו נצ'לי. לעיתים קרובות עבדנו יחד, דוגי הגדול ואני, והוא תמיד היה זה שעמד מעליי, סלק החרקים שלי, הממונים עלי, הקומנדה הטוענת או, כמו ביאפים, הבמאי שלי. הייתה הבנה אוטומטית בינינו במשחק. גווידו היה אחד מגדולי שחקני האופי האיטלקי, אם כי מעט מנוצל בגלל הסנוביות הקינרומנית הרגילה. בסביבה של בתי קולנוע מדורגים תמיד יש מישהו שבמוקדם או במאוחר, כשהוא שומע שם, אומר: "לא, זה מספיק, הוא מת", והאחרים הולכים אחריו.
אני שמח שאפשרתי לדוגוי לבצע פרשנות סופית זמן קצר לפני היעלמותו. בויטה סמרלדה - סרט שביימתי ושיחקתי בו מ -2006 - הוא היה הקפטן של סירה ששכרתי כדי לארח רוסי שהיה כל כך מבולגן שהמצב החמיר. ושוב, גווידו כעס עלי!
היינו חברים קרובים באמת, ויצאנו לעתים קרובות. הייתה לו פילוסופיה מסוימת: כל בני האדם הם בעלי חיים והוא דג הטייס. הוא היה נהדר כששרטט את דירוג הדברים החשובים ביותר: במקום הראשון אמו, במקום השני ספגטי.
אותו ג'רי קאלה לאחר מכן המשיך ודיבר על הפרשנות שלו
קומיקאים רבים מהאזור הנורדי (כולל אני) ציירו וגלשו ממנו משום שהדוגוי בארוחת הערב חילק בדיחות שהועתקו אז על ידי מי שהקשיב להם. דרך הדיבור המסוימת שלו עוררה השראה לחלק טוב ממילאנו בקברט.
אולם נצ'לי לא נולד כשחקן, אלא כנציג ליקרים. בגלל זה הוא הסתובב בין המועדונים והם הכירו אותו בכל מקום. הוא גם הלך לדרבי, וגם שם שיגר את גלולות הפילוסופיה שלו על אנשי בעלי חיים, עד שהקומיקאים האחרים, משועשעים מדרך פעולתו, שכנעו אותו לעלות לבמה. דוגוי קיבל ומשם הקריירה שלו החלה. עכשיו כשהוא נעלם, לגידו יש לגיונות של מעריצים מעריצים ברשת. זו דרך נחמדה לזכור את זה.
סעיף ג'רי קאלה זוכר את גואידו נצ'לי: "הייתה הבנה אוטומטית בינינו" בא אנחנו בשנות ה-80-90.
