ספורט הוא בדיוק כמו קולנוע או תיאטרון.
איפה הבמה היא אור הזרקורים, איפה המסך הוא המקום שבו מחיאות כפיים ושריקות.
אבל גם היכן שמעל הכל נלקחים יתרונות וחסרונות, כיבודים והקנטות, אורות וספקות.
ואם אנחנו רוצים להעיר את המטאפורה, השחקנים הופכים לספורטאים והבמאים לוקחים על עצמם את תפקיד המאמנים שבו הבמה היא הדבר היחיד שחשוב, שממנו צומחות הצלחות ותבוסות ודרכה יש הקרבה ועומק. הרגיש. , איכות העבודה שנעשתה קודם לכן.
אבל האם מישהו באמת לוקח את מה שעומד מאחורי פרפורמנס ברצינות? מה קובע אותו וכיצד הוא בנוי? האם כמות והיקף הפעולות המבוצעות כדי להפוך ספורטאי או קבוצה למנצחת או בכל מקרה תחרותית? האם כל בני השיח באמת מוכנסים למנגנון עם משקל נכון, נותן רלוונטיות לתפקיד בתהליך ההכנה והתכנון?
ספורט הוא יותר ויותר, בכל הרמות, כולל חובבניים, מערכת מורכבת של אנשים שחותרים אחר מטרה, המבקשים (או צריכים לנסות) לזהות את עצמם במטרה (ובמשימות מגוונות) לגרום למכונת ביצועי הספורט בפועל לעבוד.
מנהלים, פיזיותרפיסטים, מאמנים, רופאים, מחסנים, אבל גם צוותי ארגון ולוגיסטיקה, חברי גלגל שיניים עדין ולפעמים לא מובן על ידי הספורטאים עצמם, הספורטאים והטכנאים, שבצדק אבל לפעמים אשמים ושגוי, לוקחים את מה שיש להם כמובן מאליו.
אבל ספורט הוא לא רק האתגר של יום ראשון בדאזן או ב-SkySport, זה גם מפגש הפנטאתלון הבינלאומי או תחרות גביע העולם בסקי נורדי, אליפות אירופה באגרוף או היום השני של אליפות הסרייה A בכדוריד.
ושוב הסרייה D של הכדורגל, ה-B la של הכדורסל, אליפות איטליה בטריאתלון ועוד ועוד.
אירועים בקליבר תקשורתי פחות אך מתפתחים עם אותם קשיים ארגוניים והכנה. יכולתי לפרט אלפי תחרויות שבהן במות, שחקנים ובמאים מתחלפים עם פחות או יותר נראות אבל עם אותו קבוע.
עבודת היסוד של מי שלא רואה, של אלה שנמצאים שם אבל עושים את חובתם בצורה בלתי נראית.
בלתי נראים שנעים ברעש עמום של אלה שיודעים שלעולם לא יתוגמלו, של אלה שיודעים שעבודתם האפלה היא רק חלק מחובתם.
ואז מערכת הזכויות והאחריות אינה מאוזנת. זה עובדתי ובאופן שבו יחידת המידה היא שכר, גם מבחינה כלכלית.
התשובה הראשונה, האינסטינקטיבית ביותר, גורמת לחשוב שנהג לעולם לא יכול להרוויח כל כך הרבה טום קרוז. נכון, לגיטימי, מובן מאליו.
אך יחד עם זאת השחקן צריך להכיר בנוסף לכישוריו, את העמידות והנחישות שלו, בנוסף לכישרון, גם את התהליך העדין שנבנה כדי לגרום לו להופיע בצורה הטובה ביותר.
ואם אתה מבקש את המקסימום אתה חייב לנסות לתת את המקסימום שלך, ובפירמידת האחריות יש להעריך את אותו הדבר באותה יחידת מדידה ולא רק עם חשיפה תקשורתית.
השני, זה עם ראש קריר, גורם לי לטעון זאת עבודה זו לא צריכה להיות בלתי נראית או מתוגמלת. יש להעריך אותו במידה כזו שתהפוך אותו לחוזק האמיתי של ארגון, מה שהופך אותו לחלק בלתי נפרד מהארגון.
הצוות בתוך הצוות. הקבוצה שלא חושבת רק על ויקטורי אלא בנויה כבסיס של ויקטורי עצמה.
אם הספורטאי הוא הגוף, הבלתי נראים הם מערכת הדם ומערכת העצבים המאפשרים לשרירים, מפרקים ועצבים לפעול בצורה הנכונה.
הם הפונקציה הבסיסית שאתה לוקח כמובן מאליו ושאתה מכיר בערכם רק כשהם לא עובדים כמו שצריך.
סעיף הקדש לבלתי נראים בא ספורט נולד.
