רציונליזציה, מנגנון ההגנה שבאמצעותו אנו מטעים את עצמנו

רציונליזציה היא מנגנון הגנה שאיש אינו בורח ממנו. כאשר הדברים משתבשים ואנו חשים פינות, אנו יכולים להרגיש המומים ולכן איננו מסוגלים להתמודד עם המציאות באופן אדפטיבי. כאשר אנו חווים סיטואציות מאיימות במיוחד על ה"אני "שלנו, אנו נוטים להגן על עצמנו כדי לשמור על איזון פסיכולוגי מסוים המאפשר לנו להתקדם עם הפחות האפשרי לאגו שלנו. הרציונליזציה היא כנראה ה מנגנון הגנה הנפוצה ביותר.

מהי רציונליזציה בפסיכולוגיה?

מושג הרציונליזציה מתוארך לפסיכואנליטיקאי ארנסט ג'ונס. בשנת 1908 הוא הציע את ההגדרה הראשונה של רציונליזציה: "המצאת סיבה להסביר גישה או פעולה שמניעיהם אינם מוכרים". זיגמונד פרויד אימץ במהירות את מושג הרציונליזציה כדי להבין את ההסברים שמציעים המטופלים לתסמינים הנוירוטיים שלהם.

בעיקרון, רציונליזציה היא סוג של הכחשה המאפשרת לנו להימנע מהקונפליקט והתסכול שהוא מייצר. איך זה עובד? אנו מחפשים סיבות - ככל הנראה הגיוניות - כדי להצדיק או להסתיר שגיאות, חולשות או סתירות שאיננו רוצים לקבל או שאיננו יודעים כיצד לנהל.

בפועל, רציונליזציה היא מנגנון דחייה המאפשר לנו להתמודד עם קונפליקטים רגשיים או מצבי לחץ פנימיים או חיצוניים על ידי המצאת הסברים מרגיעים אך לא נכונים למחשבותיהם, מעשיהם או תחושותיהם של אנשים אחרים בכדי לכסות על הסיבות האמיתיות.

מנגנון הרציונליזציה, לכוד על ידי מה שאנחנו לא רוצים להכיר

במובן הכללי, אנו פונים לרציונליזציה בכדי לנסות להסביר ולהצדיק את התנהגויותינו או את מה שקרה לנו באופן רציונלי או הגיוני לכאורה, כך שהעובדות הללו הופכות נסבלות או אפילו חיוביות.

הרציונליזציה מתרחשת בשני שלבים. בהתחלה אנו מקבלים החלטה או מיישמים התנהגות המונעת מסיבה מסוימת. ברגע שני אנו בונים סיבה אחרת, מכוסה בהיגיון וקוהרנטיות לכאורה, כדי להצדיק את החלטתנו או התנהגותנו, גם כלפי עצמנו וגם כלפי אחרים.

ראוי לציין כי רציונליזציה איננה מרמזת על שקר - לפחות במובן המחמיר ביותר של המונח - שכן פעמים רבות בסופו של דבר אנו מאמינים בסיבות מובנות. מנגנון הרציונליזציה עוקב אחר מסלולים היוצאים מתודעתנו; כלומר, איננו שוללים את עצמנו או אחרים ביודעין.

למעשה, כאשר פסיכולוג מנסה לחשוף את הסיבות הללו, זה נורמלי שהאדם מכחיש אותן מכיוון שהוא משוכנע שהסיבות שלו תקפות. איננו יכולים לשכוח שהרציונליזציה מבוססת על הסבר שאמנם שקרי, אך סביר. מכיוון שהטיעונים שאנו מציעים הם רציונליים לחלוטין, הם מצליחים לשכנע אותנו ולכן איננו צריכים להכיר בחוסר היכולת, השגיאה, המגבלות או הפגמים שלנו.

הרציונליזציה פועלת כמנגנון דיסוציאציה. מבלי שנבין זאת אנו קובעים מרחק בין ה"טוב "ל"רע", מייחסים לעצמנו את ה"טוב "ודוחים את ה"רע", כדי לבטל את מקור חוסר הביטחון, הסכנה או המתח הרגשי שאיננו רוצים לזהות. באופן זה אנו מסוגלים "להסתגל" לסביבה, גם אם איננו פותרים את הסכסוכים שלנו באמת. אנו מצילים את האגו שלנו בטווח הקצר, אך איננו מגנים עליו לנצח.

מדעני המוח באוניברסיטת קליפורניה מצאו כי מנגנון הרציונליזציה יכול להפעיל במהירות כאשר עלינו לקבל החלטות קשות או בפני סכסוכים אמביוולנטיים, ללא השתקפות ממושכת, פשוט כתוצר לוואי של קבלת החלטות להקלת חרדה, מצוקה פסיכולוגית ודיסוננס קוגניטיבי. נקבע על ידי תהליך קבלת ההחלטות עצמו.

לכן, אנחנו לא תמיד מודעים לרציונליזציה. עם זאת, הכחשה זו תהיה אינטנסיבית ומתמשכת פחות או יותר, תלוי כמה אנו תופסים את המציאות המאיימת פחות או יותר על ה"אני "שלנו.

דוגמאות לרציונליזציה כמנגנון הגנה בחיי היומיום

רציונליזציה היא מנגנון הגנה שנוכל להשתמש בו מבלי שנממש זאת בחיי היומיום. אולי הדוגמה העתיקה ביותר לרציונליזציה מקורו בסיפורו של איזופוס "השועל והענבים".

באגדה זו השועל רואה אשכולות ומנסה להגיע אליהם. אך לאחר מספר ניסיונות כושלים, הוא מבין שהם גבוהים מדי. אז הוא מתעב אותם באומרם: "הם לא בשלים!".

בחיים האמיתיים אנו מתנהגים כמו שועל ההיסטוריה מבלי להבין זאת. רציונליזציה, למעשה, ממלאת פונקציות פסיכולוגיות שונות:

• הימנע מאכזבה. אנו יכולים להשתמש ברציונליזציה כדי להימנע מאכזבה מיכולותינו ולהגן על הדימוי החיובי שיש לנו על עצמנו. לדוגמא, אם ראיון עבודה השתבש, אנו יכולים לשקר לעצמנו על ידי כך שנאמר לעצמנו שאנחנו לא באמת רוצים את העבודה הזו.

• אל תכיר מגבלות. רציונליזציה חוסכת מאיתנו צורך להכיר בחלק מהמגבלות שלנו, במיוחד אלה שגורמות לנו להיות לא נעים. אם אנחנו הולכים למסיבה, אנחנו יכולים לומר שאנחנו לא רוקדים כי אנחנו לא רוצים להזיע, כשהאמת היא שאנחנו מתביישים בריקודים.

• בריחה מאשמה. אנו נוטים להוציא לפועל את מנגנון הרציונליזציה כדי להסתיר את הטעויות שלנו ולחסום את תחושת אשמה. אנו יכולים לומר לעצמנו כי הבעיה שמדאיגה אותנו בכל מקרה הייתה מתעוררת או לחשוב שהפרויקט נידון כבר מההתחלה.

• הימנע מהתבוננות פנימית. רציונליזציה היא גם אסטרטגיה לא להתעמק בעצמנו, בדרך כלל מתוך פחד ממה שנמצא. לדוגמא, אנו יכולים להצדיק את מצב הרוח הרע או את ההתנהגות הגסה שלנו עם הלחץ שפיתחנו בפקק, כאשר במציאות עמדות אלה יכולות להסתיר סכסוך סמוי עם אותו אדם.

• אל תכיר במציאות. כאשר המציאות חורגת מיכולותינו להתמודד איתה, אנו נוקטים ברציונליזציה כמנגנון הגנה שיגן עלינו. אדם במערכת יחסים פוגענית, למשל, עשוי לחשוב שזו אשמתו בכך שהוא לא מכיר בכך שבן זוגו מתעלל או שהוא לא אוהב אותו.

מתי הרציונליזציה הופכת לבעיה?

רציונליזציה יכולה להיות אדפטיבית מכיוון שהיא מגנה עלינו מפני רגשות ומניעים שלא היינו יכולים להתמודד איתה באותה תקופה. כולנו יכולים להוציא לפועל מנגנון הגנה כלשהו מבלי שהתנהגותנו תחשב לפתולוגית. מה שהופך את הרציונליזציה לבעייתית באמת הוא הנוקשות בה היא באה לידי ביטוי והארכתה הממושכת לאורך זמן.

קריסטין לורין, פסיכולוגית מאוניברסיטת ווטרלו, ערכה למעשה סדרת ניסויים מעניינים מאוד שבהם היא מראה כי לרוב משתמשים ברציונליזציה כאשר מאמינים שלבעיות אין פיתרון. בעיקרון, זה סוג של כניעה מכיוון שאנחנו מניחים שזה לא הגיוני להמשיך להילחם.

באחד הניסויים קראו המשתתפים כי הפחתת מגבלות המהירות בערים תהפוך אנשים לבטוחים יותר וכי המחוקק החליט להוריד אותם. לחלק מהאנשים האלה נאמר כי חוק התעבורה החדש ייכנס לתוקף, ואילו לאחרים נאמר שיש אפשרות שהחוק יידחה.

אלה שהאמינו כי הגבלת המהירות תפחת, היו בעד השינוי יותר וחיפשו סיבות הגיוניות לקבל את המידה החדשה מאשר אלו שחשבו שיש אפשרות שהמגבלות החדשות לא יאושרו. המשמעות היא שרציונליזציה יכולה לעזור לנו להתמודד עם מציאות שאיננו יכולים לשנות.

עם זאת, הסיכונים של שימוש ברציונליזציה כמנגנון התמודדות רגיל בדרך כלל עולים על היתרונות שעלולים להביא לנו:

• אנו מסתירים את רגשותינו. להדחקת הרגשות שלנו יכולות להיות השפעות הרסניות לטווח הארוך. רגשות קיימים כדי לאותת על סכסוך שעלינו לפתור. התעלמות מהם בדרך כלל לא פותרת את הבעיה, אך סביר להניח שהם בסופו של דבר תפוסים, יפגעו בנו יותר וינצחו את המצב הלא מסתגל שיוצר אותם.

• אנו מסרבים להכיר את הצללים שלנו. כאשר אנו מתרגלים רציונליזציה כמנגנון הגנה אנו יכולים להרגיש טוב מכיוון שאנו מגנים על הדימוי שלנו, אך בטווח הארוך, אי הכרה בחולשות, בטעויות או בליקויים שלנו תמנע מאיתנו לצמוח כאנשים. אנחנו יכולים להשתפר רק כשיש לנו דימוי מציאותי של עצמנו ואנחנו מודעים לאיכויות שאנחנו צריכים כדי לחזק או לשכלל.

• אנו מתרחקים מהמציאות. למרות שהסיבות שאנו מחפשים עשויות להיות מתקבלות על הדעת, אם הן אינן נכונות מכיוון שהן מבוססות על לוגיקה פגומה, התוצאות ארוכות הטווח יכולות להיות גרועות מאוד. רציונליזציה היא בדרך כלל לא מסתגלת מכיוון שהיא מרחיקה אותנו עוד ועוד מהמציאות, באופן שמונע מאיתנו לקבל אותה ולעבוד לשנות אותה, רק כדי להאריך מצב של חוסר שביעות רצון.

המפתחות להפסקת השימוש ברציונליזציה כמנגנון הגנה

כשאנחנו משקרים לעצמנו, אנחנו לא רק מתעלמים מהרגשות והמניעים שלנו, אלא גם מסתירים מידע רב ערך. ללא מידע זה, קשה לקבל החלטות טובות. זה כאילו שאנחנו עוברים בחיים בעיניים עצומות. מצד שני, אם נצליח להעריך את התמונה השלמה בצורה ברורה, סבירה ומנותקת, קשה ככל שתהיה, נוכל להעריך את האסטרטגיה הטובה ביותר לביצוע, זו שגורמת לנו פחות נזק. וזה, בטווח הארוך, זה מביא לנו יתרונות גדולים יותר.

לכן חשוב ללמוד להכיר את הרגשות, הדחפים והמוטיבציות שלנו. יש שאלה שיכולה לקחת אותנו רחוק מאוד: "למה?" כשמשהו מציק לנו או גורם לנו אי נוחות, אנחנו פשוט צריכים לשאול את עצמנו מדוע.

חשוב לא להסתפק בתשובה הראשונה שעולה לנו בראש מכיוון שהיא עשויה להיות רציונליזציה, במיוחד אם מדובר במצב שמטריד אותנו במיוחד. עלינו להמשיך ולחקור את המניעים שלנו, לשאול את עצמנו מדוע עד שנגיע להסבר זה שיוצר תהודה רגשית עזה. תהליך זה של התבוננות פנימית ישתלם ויעזור לנו להכיר טוב יותר את השני ולקבל את עצמנו כמו שאנחנו, ולכן נצטרך לפנות פחות ופחות לרציונליזציה.

מקורות:      

Veit, W. et. אל. (2019) הרציונל של רציונליזציה. מדעי ההתנהגות והמוח; 43.

לורין, ק '(2018) חנוכת רציונליזציה: שלושה מחקרי שדה מוצאים רציונליזציה מוגברת כאשר מציאות צפויה הופכת לעדכנית. הפסיכולוג Sci; 29 (4): 483-495.

Knoll, M. et. אל. (2016) רציונליזציה (מנגנון הגנה) שם: זייגלר-היל החמישי, שקלפורד ט '(עורכים) אנציקלופדיה של אישיות והבדלים פרטניים. ספרינגר, צ'אם.

Laurin, K. et. אל. (2012) תגובתיות מול רציונליזציה: תגובות שונות למדיניות המגבילה את החופש. הפסיכולוג Sci; 23 (2): 205-209.

Jarcho, JM et. אל. (2011) הבסיס העצבי של רציונליזציה: הפחתת דיסוננס קוגניטיבי במהלך קבלת החלטות. משפיע על Neurosci; 6 (4): 460–467.

הכניסה רציונליזציה, מנגנון ההגנה שבאמצעותו אנו מטעים את עצמנו פורסם לראשונה בשנת פינת הפסיכולוגיה.