אניו מוריקונה וזיכרון הפכפך
אניו מוריקונה והדבר המוזר הזה שנקרא זיכרון. אינדרו מונטנלי הוא לא היה רק אחד האינטלקטואלים החריפים של המאה הקודמת, הוא היה איטלקי שידע היטב את מגונותינו, רבים ובלתי ניתנים לערעור, ואת מעלותינו, נדירות אך ייחודיות. פעם הוא כתב ש"לאיטלקים אין זיכרון"ואולי אף משפט לא מסכם את המהות האיטלקית בצורה הטובה ביותר. המודרניות, עם הטירוף שלה, עם הזמנים האולטרה-מהירים שלה כמו הסיב האופטי שמנחה את הקשרים שלנו עם העולם כולו, דוחפת אותנו כמעט באופן טבעי לשרוף הכל מיד.
אבל אל תגזים. יש אירועים, אנשים, דמויות שציינו יום, שנה או אפילו תקופה היסטורית, שהשפיעו על חיינו, הבחירות שלנו, הטעמים שלנו. אירועים, אנשים ודמויות שסימנו את קיומנו, והעניקו לו שמחה וריגושים של רגש, שגם עשרות שנים לאחר מכן, טבועים על עורנו ובמוחנו. ואת זה אי אפשר לשכוח, אסור לשכוח.
כאב והומאז'...
זה היה ה 6 יולי 2020 כאשר מותו של מאסטרו אניו מוריקונה. כאב בלב. באותו רגע מיליוני אנשים, הפזורים בארבע פינות העולם, זה כאילו איבדו את כוכב הצפון שלהם. האור הזה שבמשך עשרות שנים נתן להם את התחושה שה מוזיקה גדולה אפשר להקשיב להם, ליהנות, לעשות משלהם גם על ידי מי שלא ידע זאת, אפילו על ידי אלה שמעולם לא הצליחו להבחין בין הפתקים השונים שהוצבו מי יודע באיזה היגיון בקווים המוזרים האלה קראו המטה, הוא נעלם לנצח .
הגל הרגשי הגדול של האובדן הכואב הזה באמת הכריע את כולם. גם פוליטיקאים. ראש עיריית רומא דאז, וירג'יניה Raggi, לאחר ההצבעה של האספה הקפיטולינית, הוא הכריז: "היום הוא יום היסטורי. רצינו לתת כבוד למאסטרו מוריקונה על ידי שינוי שם האודיטוריום פארקו דלה מוזיקה לאודיטוריום אניו מוריקונה". אלו המילים המדויקות שלו. למרבה הצער, לא הכל התנהל כפי שחזה האזרח הראשון של רומא.
… נבגד!
עבור משפחת מוריקון, עבור מריה טרוויה, המוזה מעוררת ההשראה שלו ואם ארבעת ילדיו, הייתה החדשות הטובות ביותר שניתן היה לקבל, לאחר כל כך הרבה כאב. לפני כמה ימים אחד מבניו של המאסטר, ג'ובאני מוריקונה, ביקש להעיד, בראיון לעיתון "לה רפובליקה", עד כמה משפחתו של המלחין מאוכזבת עמוקות ממה שהושג על ידי הממשל הקפיטוליני: "אבא אפילו לא יכול היה לחלום על התואר. אבל כשראינו את הלוח שהקדישו לו, אופן הכנתו, והיעדר שמו באתר האודיטוריום... התעוררה תחושת חרטה במשפחה". (מקור לה רפובליקה).
"אודיטוריום אניו מוריקונה" רק על הנייר
באתר האודיטוריום אין שום התייחסות לתואר אניו מוריקונה וללוח הזה אז..."יש לו כותרת ("אודיטוריום - Parco della Musica", ed) בעוד שמו של אבי מצטמצם לכותרת משנה. אותו דבר אף פעם לא מצוין באינטרנט. זה כאילו חדר סינופולי נקרא "החדר הגדול", כששם המאסטר מצטמצם לכיתוב. זה לא כך". (מקור לה רפובליקה). וברגעים מסוימים דברי אביו כאשר דיבר על "ניצחון שנולד מהתבוסה של עצמך", כאשר דורות של מוזיקאים ראו במוזיקה שלו בתו של אלוהים פחות.
אניו מוריקונה הוא הצליח במשימה הכפולה, יוצאת הדופן, ליצור מוזיקה שהייתה מרכיב הכרחי לסרטים, אך לאחר מכן ניתן היה להאזין לה, ליהנות ממנה בכל עת של היום ובחיינו. זה היה הניצחון הגדול שלו. שבירת איטליה אינה מוכתמת בחוסר כבוד שכזה ועיוות בזיכרון כה הפכפך אצל רבים, אבל, לְמַרְבֶּה הַמַזָל, לא בסך הכל.
המאמר נכתב על ידי סטפנו וורי
