לחיות זה סיפורים לספר, לא דברים להראות

0
- פרסומת -

storie da raccontare

החיים המודרניים דוחפים אותנו לצבור הרבה דברים שאנחנו לא צריכים בעוד שהפרסום דוחף אותנו לקנות עוד ועוד. ללא מחשבה. ללא גבולות…

כך בסופו של דבר אנו מקשרים את הערך שלנו כאנשים עם הערך של הדברים שבבעלותנו. כתוצאה מכך, אין זה מפתיע שרבים בסופו של דבר מזדהים עם רכושם ומתהדרים בהם כמו גביע. הם חיים כדי להראות.

אבל לחיות דרך דברים זה לא לחיות. כשאנחנו מזדהים יותר מדי עם דברים, אנחנו מפסיקים להחזיק אותם והם הבעלים שלנו.

השאלה האריסטוטלית שלא הצלחנו לענות עליה

השאלה החשובה ביותר שאנו יכולים לשאול את עצמנו היא אותה שאלה שאריסטו שאל את עצמו לפני מאות שנים: איך אני צריך לחיות כדי להיות מאושר?

- פרסומת -

רוב האנשים לא מחפשים בתוכם את התשובה. הם לא שואלים מה משמח אותם, מרגש או מרגש אותם, אלא נותנים לעצמם להיסחף בנסיבות. וכרגע הנסיבות הללו מסומנות על ידי חברת הצריכה.

אושר, לפי ה"בשורה" החדשה הזו, מורכב מניהול חיים טובים. וחיים טובים פירושם פשוטו כמשמעו חיי צריכה. אם אפשר, התהדר כדי שהשכנים והעוקבים שלנו ברשתות החברתיות יקנאו בנו.

אבל הסתמכות על דברים כדרך להשיג אושר היא מלכודת. עקבהסתגלות הנהנתנית, במוקדם או במאוחר אנחנו מתרגלים לדברים, אבל כשהם מתדרדרים או מתיישנים, הם מפסיקים לייצר את הסיפוק הראשוני הזה, וזה דוחף אותנו לקנות דברים חדשים כדי לחיות מחדש את תחושת האופוריה הזו. כך אנו סוגרים את מעגל הצרכנות.

עשרות שנים של מחקר פסיכולוגי מראים בדיוק שחוויות מייצרות יותר אושר מאשר רכוש. ניסוי מעניין מאוד שנערך ב- אוניברסיטת קורנל גילה מדוע עדיף לחוות חוויות מאשר לקנות דברים. פסיכולוגים אלו גילו שכאשר אנו מתכננים חוויה, מתחילים להצטבר רגשות חיוביים מהרגע שאנו מתחילים לתכנן מה אנו הולכים לעשות והם נשארים לאורך זמן.


המתנה לחוויה מייצרת יותר אושר, הנאה והתרגשות מאשר המתנה למוצר שיגיע, המתנה שלרוב מתמלאת בחוסר סבלנות יותר מאשר בציפייה חיובית. למשל, לדמיין ארוחת ערב טעימה במסעדה טובה, כמה נהנה בחג הבא, מייצרת תחושות שונות מאוד מההמתנה הנואשת שנגרמת בעקבות הגעת מוצר הביתה.

אנחנו סך החוויות שלנו, לא של רכושנו

החוויות הן חולפות. בְּהֶחלֵט. אנחנו לא יכולים להשתמש בהם כספה או טלפון סלולרי. לא משנה כמה ננסה, אנחנו לא יכולים להכיל כל שנייה מהרגעים החשובים ביותר בחיים.

- פרסומת -

עם זאת, החוויות הללו הופכות לחלק מאיתנו. הם לא נעלמים, אנחנו משלבים אותם בזיכרון שלנו והם משנים אותנו. חוויות הופכות לדרך להכיר אחד את השני, לצמוח ולהתפתח כאדם.

כל חוויה חדשה שאנו חיים היא כמו שכבה אחת שמתיישבת על גבי שכבה אחרת. לאט לאט זה הופך אותנו. זה נותן לנו פרספקטיבה רחבה יותר. לפתח את האופי שלנו. זה הופך אותנו ליותר עמידים. זה הופך אותנו לאנשים בוגרים יותר. אז אמנם אנחנו לא יכולים לאצור חוויות כרכוש, אבל אנחנו יכולים לשאת אותם איתנו עד סוף חיינו. לאן שלא נלך, החוויות שלנו ילוו אותנו.

הזהות שלנו אינה מוגדרת על ידי מה שיש לנו, אלא שילוב של המקומות שביקרנו בהם, האנשים שחלקנו איתם שיעורי חיים שלמדנו. אכן, אפילו חוויות רעות יכולות להפוך לסיפור טוב אם נצליח לחלץ למידה בעלת ערך.

סביר להניח שקניית טלפון חדש לא תשנה את חיינו, אבל טיולים עשויים לשנות את תפיסת העולם שלנו. זה לא מקרי שהחרטות הכי גדולות שלנו נובעות לא מהחמצת הזדמנות קנייה, אלא מאי עשייה משהו בנידון. לא נועז. לא הולך לקונצרט הזה. לא עשיתי את הטיול הזה. לא מכריזים על אהבתנו. לא שינית את חייך...

כמעט תמיד יש אחד כזה הזדמנות שניה לקנות דברים, אבל אי אפשר לחזור על החוויות. כשאנחנו מפספסים טיול או אירוע מיוחד, אנחנו מאבדים את כל הסיפורים שמגיעים איתו.

לכן, אם אנחנו רוצים למזער חרטות בסוף החיים, עדיף להרחיב את האופק ולתעדף חוויות. עלינו לוודא שאנו חיים כדי שיהיו לנו סיפורים לספר ולשמור בזיכרוננו במקום להידרש לאגור דברים.

מקור:

גילוביץ, ט. אל (2014) מחכים למרלו: צריכה מקדימה של רכישות חווייתיות וחומריות. מדעי הפסיכולוגיה; 25 (10): 10.1177.

הכניסה לחיות זה סיפורים לספר, לא דברים להראות פורסם לראשונה בשנת פינת הפסיכולוגיה.

- פרסומת -